בלוג מסע 9# - קצת חופש מהטיול

"פעם ראשונה שאני מרגישה בחופש", אומרת לי רונית.

אנחנו אחרי שלושה חודשים בטיול... ורק עכשיו מרגישים בחופש. בטח תגידו: יאללה לך מפה! אתם בחופשה האולטימטיבית, משחררים לעולם תמונות של כיף ויופי, כותבים בלוגים עמוסי חוויות - ועד עכשיו לא הרגשתם שאתם בחופש? חוצפנים!

אבל זו ההרגשה בדיוק. כי טיול ארוך שכזה הוא עבודה. נדודים ממקום למקום, תיאומים, לו"זים, פעילויות, הליכות, נסיעות, רכיבות, מעבורות, טיסות. ביחדנס של 24/7, בלי הפינה הפרטית המוכרת שלך. כול פעם להתרגל לחדר חדש, למקלחת חדשה שלפעמים היא טובה ולפעמים לא משהו, לחיוכים חדשים של פקידות קבלה, לבופה ארוחות הבוקר, ללמד את ההוא שעל המחבת איך אנחנו אוהבים את הביצת עין, לצעוק "לאאאא!!!" להוא שעושה את הקפוצ'ינו לפני שהוא הורס אותו עם יותר מדי חלב, או שם פודרה של קינמון או שוקולד למעלה, לשמוע כל הזמן "טנק יו סו מאצ'", לברר איפה משכירים כאן גלגלים, לחפש בבוקינג איפה מתאכסנים ביעד הבא, לברור טיפים בקבוצות החופרות של המטיילים. רק מלכתוב את זה התעייפתי.

אז עכשיו סוף סוף הרגענו. סאוואדיקההה! אנחנו באו נאנג. עיירת חוף ליד העיר קראבי, תאילנד. השתקענו כאן לשבוע והכרזנו על שגרה. מתאכסנים במלון שמאוד מזכיר מתחם צימרים בקיבוץ, חדר מרווח צמוד קרקע, מרפסת, מדשאות, שבילי בטון וצוות חביב שכבר מכיר אותך ואת השטויות שלך. קמים בבוקר והולכים לקרואסון וקפוצ'ינו בבית קפה נחמד שגילינו מול הים, או מכינים לעצמנו ארוחת בוקר של יוגורט ופירות טריים שקנינו ערב קודם בשוק הסמוך. מנגו, אננס, פפאיה, בננה, דרגון פרוט וג'ק פרוט.

אחרי זה הולכים לעבודה.

עולים על "לונג טייל בואט", שיוט קצר של פחות מ 10 דקות ויורדים לבטן גב בחוף המשגע של ריילי ביץ'. חוף זך ומזמין עם צוקים המזדקרים לשמים, מכול הכיוונים. מאחוריך, מצדדיך וממולך, מתוך הים.

תענוג לשרוץ על החוף היפהפה הזה, לראות את סירות הלונג טייל חונות, פניהן לחוף, כמו הספינות היווניות בסרט "טרויה", מחכות להחזיר אותך הביתה. יש 3 חופים בריילי ביץ'. שניים מערביים עם ים נהדר, ואחד מזרחי, עם מונגרובים הצומחים מתוך המים, ריזורטים וחוף יפה, אבל פחות מזמין לרחצה. שני הצדדים במרחק הליכה קצר זה מזה, בדרך העוברת בין המצוקים ותצורות נטיפים מרשימות.

אחה"צ חוזרים לשלאפשטונדה בחדר, ויוצאים לראות את השקיעות המפורסמות של קראבי. מהיפות שראינו אי פעם! אינספור גווני כתום אדמדם המשתנים כל שניה ומשתלבים בתוך העננים. תוסיפו בחזית את צלליות סירות הלונג טייל, שיש להן גם לונג נק. שילוב של גונדולה ונציאנית וספיד בואט. תוסיפו לזה את המטיילים היורדים מהן רחוק מהחוף בשפל השטוח ועושים את דרכם הארוכה במים הרדודים. מבצע העפלה. מראה סוריאליסטי מרהיב שחוזר על עצמו בסוף כל יום.

בערב יוצאים לסיבוב ברחוב הראשי ומתלבטים איפה לאכול ארוחת ערב. נהיינו כבר מומחים בלהגיד "נו טנק יו" סדרתי לכל נציגי המסעדות שמנסים לצוד אותך במדרכה, ודוחפים לך תמונות מהתפריט לתוך הפרצוף. יש כאן לא מעט מוסלמים בעיר, אז כמובן שסוף סוף מצאנו מסעדה ערבית "פירמידז" והתנפלנו בשקיקה על החומוס והטחינה והטאבולה והעראיס, דברים שלא טעמנו כבר שלושה חודשים. חוץ מזה יש אוכל הודי נהדר, יש תאילנדי, איטלקי וגולת הכותרת: הנייט מרקט! שוק הלילה, עם מלא חנויות ואקשן ומתחם דוכני אוכל טעים שנעשה על המקום. בשרים משובחים, ספייר ריבס מהטובים שטעמתי ופירות ים על האש, תפוחי אדמה מסולסלים על שיפוד, מרקים תאילנדים ומה לא?! אוספים מכל דוכן מה שרוצים ומתיישבים לאכול במתחם שולחנות מרכזי. ככה, בלי הרבה גינונים. זול, טרי, טעים בטירוף וסוגר לך את הפינה בכיף.

על הדרך, איך לא? הופעה של דראג קווינס, עם ליידי בויז יפים.ות שעושים.ות שואו קצת נאיבי והליפסינג לא תמיד במקום, אבל צבעוני ושמח. קיצר, שגרה משעממת שכזו.

יש כמובן מלא אטרקציות. בכל פינה ובכל מלון מוכרים לך גיחות למלא פעילויות. קיאקים פה, מונגרובים שם, האי הקסום הזה והאי העוד יותר קסום ההוא... הבעיה שבגלל קריסמס יש המון תיירים ומטיילים. כל האתרים עמוסים לעייפה. די מוציא את החשק. לקחנו גיחה כזו למעיינות החמים, שהם בהחלט חמים ונעים, מזל שהגענו ראשונים. אחרי זה לבריכת האמרלד המפורסמת שהייתה מפוצצת באנשים, ולבריכה הכחולה - שבגלל שהיא רחוקה יותר ואסור להתרחץ, פחות אנשים מגיעים. וטוב שכך. היא מהממת! נראה לא אמיתי.

קנצ'נבורי והגשר על הנהר קוואי

אבל רגע. קפצתי שבוע וחצי קדימה. בפער הזה הספקנו לעשות לא מעט, כולל מבצעים מסמרי שיער וחובקי עולם. אחרי שוויתרנו על הפיליפינים, החלטנו להמשיך מווייטנאם לתאילנד, יותר נכון לחופים של דרום תאילנד, כמו שאמרנו, להרגיע קצת.

נחתנו בבנגקוק וישר לקחנו מונית לקנצ'נבורי. העיר והגשר. ידועה בעיקר בזכות הסרט "הגשר על הנהר קוואי". זוכר את הסרט, זוכר את אלק גינס הצעיר, זוכר את האכזריות של המפקד היפני וזוכר את הגשר. והנה הוא כאן מולנו, במלוא הדרו. גשר מתכת יפה, עם קשתות שמזכירות קצת את גשר הירקון הישן. טובל בפסטורליות של הנהר הרגוע, ליד מקדש בודהיסטי יפהפה. שום דבר שמזכיר את הסיפור הקשה של הקמתו.

הגשר שנבנה ע"י שבויי בעלות הברית שהועסקו כאן באכזריות יפנית בעבודת פרך בתנאים קשים, כדי לסלול נתיב רכבת לאספקה עבור הכוחות היפניים. סיפור יפה שעובד לסרט הולוודי. היוצרים ובראשם הבמאי דיוויד לין צריכים לקבל הרבה תמלוגים מתאילנד. כי אם לא הסרט, ספק אם המקום היה מהווה כזה אתר עלייה לרגל של המוני תיירים, שבאים לראות ולהצטלם על הגשר. ספק אם אנחנו היינו מגיעים.

למחרת שכרנו אופנוע ונסענו ל"שבעת המפלים". אתר טבע יפהפה עם שביל שמטפס דרך שבעה מפלים, כל אחד יותר יפה מהשני. כל אחד והייחוד שלו. מטפסים ומטפסים בתוך ג'ונגל לאורך הנחל, ממפל למפל ששוצף באלגנטיות לתוך בריכות מזמינות, ודגים שמלחכים את הרגליים. כיבדנו ברחצה את המפל השביעי. תענוג.

את חצאי הגמר של המונדיאל נאלצתי לראות כאן, בקנצ'נבורי. משימה לא פשוטה. המשחקים כאן שודרו בשתיים בלילה. את רונית לא אחזיק ערה חצי לילה בשביל זה. אז יצאתי לחפש מקום לצפות במשחק. לא היו הרבה כאלה בשעה הזו. נכנסתי לבר אפלולי, עם מסך טלוויזיה דולק וכמה גברים שמתעניינים יותר בתאילנדיות המקומיות מאשר בליאו מסי שמבקיע מול קרואטיה. עבר בשלום, ותודה לאל שלא היו הארכות.

יוסטון ווי הב אה פרובלם !

כאן קרו כמה טוויסטים בעלילה שאיימו על שלוות הנפש ואף על המשך הטיול. תקלה ראשונה, בקטנה, באמת בקטנה: רונית קראה באחד מקבוצות המטיילים, שבתאילנד המשטרה עושה עניינים למי שאין רישיון נהיגה בינלאומי. ואני אין לי. לא עשיתי. סו מי! ותאילנד בלי קטנוע זה כמו טוסט בלי חמאה. מה עושים? הקמנו חמ"ל משפחתי, שלחתי את צילום הרישיון, עומר הוציא לי רישיון בארץ, הדפסתי העתק במלון ויאללה! יש גלגלים!

אבל... תמיד חייב להיות איזה "פארטי פופר" בוואצאפ המטיילים, שאמר שהעתק מודפס לא מספק אותם. אל דאגה! כומי, חברה טובה טובה, התנדבה להגיע לפוקט ולהביא לי את המקור. בשביל זה יש חברים. אז עוד איזה שבוע אנחנו נפגשים. יש!

התכנון היה להמשיך מקנצ'נבורי להואה הין שעל הים. כבר הזמנו שם חדר באיירביאנבי לכמה ימים, אבל אז אירעה תקלה קולוסאלית בלתי צפויה שאיימה לחרב את הכול.

הסתבר שבארץ היה צריך דחוף דחוף איזה ייפוי כוח של רונית, ענייני נדל"ן, לא אייגע אתכם בזה.

מה עושים עכשיו? יום חמישי. דחוף דחוף, המסמך אמור להיות בארץ ביום ראשון.

צריך עכשיו לנסות לתפוס את השגרירות הישראלית בבנגקוק, לברר אם אפשר חתום על ייפוי כוח בקונסוליה, לקבוע איתם, לחזור לבנגקוק, 3 שעות נסיעה, לחתום ולדאוג שהמסמך המקורי יגיע לארץ בזמן. פייי... בלאגן!

אם זה לא עובד, יש פלאן B: למצוא לרונית טיסה דחופה לארץ, תוכנית שאמורה לעלות לנו הרבה כסף וכאב ראש. כבר התחלנו לברר על טיסות. אני חייב לציין שבסתר ליבה, רונית התחילה להתאהב ברעיון. לעשות גיחה לארץ, לחבק את הילדים, את החברים ולחזור לטיול. אני בינתיים אמתין לה בבנגקוק. מה רע?!

טו מייק אה לונג סטורי שורט: ענבל, הקונסולית המהממת בבנגקוק קיבלה אותנו בשישי בבוקר, שירות יוצא מהכלל, אני חייב להגיד. הופתענו מהיעילות והרוח הטובה. חתמנו על המסמך, משם צעדנו למלון של צוות אל על ומסרנו את המקור לקברניט הטיסה היוצאת לארץ.

איך זה קרה? חייב להיות איזה יתרון בלהיות ישראלים, לא? ארנולד חבר שלי? יונתן הבן שלו? קברניט באל על. יצר בשבילי קשר עם נ' קברניט הטיסה שיוצאת במוצ"ש לארץ. נ' שמח לעזור. המסמך נחת בראשון בבוקר. המבצע המורכב ומרובה הזרועות הוכתר בהצלחה. כפיים! כבוד ותודה גדולה לכולם. אפשר להמשיך בטיול.

וכמו שאומרים: הכול לטובה. מהסיפור הזה יצא שהשארנו בבנגקוק 2 מזוודות עם מטען עודף שרק העיק לנו על כול ההתנהלות. לקחנו מונית... ותוך שלוש שעות היינו על החוף בהואה-הין. חזרנו למסלול בלי לשנות כלום, רק קלים כמו ציפורים. יאהוווו!!! איך לא חשבנו על זה קודם?

הואה הין

עיירת חוף שבה בחר מלך תאילנד למקם את ארמון הקיץ שלו. יותר טוב מזה? הגענו אחרי הדרמה בבנגקוק. שכרנו חדר באמצעות איירביאנבי, חשבנו כזה עם מטבחון שאפשר להרגיש בבית. הסתבר שהגענו להוסטל עם חדר סביר, לא משהו, אבל הרגשנו בבית. אווירת שכונה. בעלת המקום, יותר נכון, הסגנית שלה, פונה אלינו בעברית. חייתה בארץ תקופה, הבת שלה בארץ. השם שלה בישראל: כינרת. אישה מקסימה שאוהבת לעזור בכל מה שצריך.

היתרון של החדר: מיקום, מחיר ומסך טלוויזיה גדול שישים אינצ' לראות את גמר המונדיאל. החיסרון של החדר: צפוף קצת ועם ניחוח ביובי קל שנכנס מבחוץ לאזור השירותים. אבל אם סוגרים את הדלת לא מרגישים. מזל שבאותו שבוע רונית חגגה יום הולדת, אז עברנו ליומיים פינוק בהילטון. רונית מאוד נהנתה. טוב, גם אני...

החוף עצמו ארוך ויפה, עם כל הדקלים האלה על שפת הים, שאין להם בעיה עם גאויות, שפלים ומים מלוחים. וכמו בסיני עם רכיבת הגמלים על החוף - כאן זה עם סוסים, רק מסודר ונקי. מפעילי הסוסים לבושים בווסט של העיריה או של הרשות לשמירת החוף או משהו כזה, יש להם מספר מסודר, הם שומרים באדיקות על הניקיון, מנקים מיד אחרי הסוס ואוספים את הגללים בשקית. יפה לראות. הבעיה שהיו לא מעט רוחות מהכיוון של הים, לפחות כשהיינו. גן עדן לחובבי קייט סרפניג, פחות כיף לסתלבט.

הואה הין היא יעד חביב על מטיילים מכל הסוגים, מסתבר שיש כאן סצנת גולף מפותחת, לא סתם המלך אוהב להיות כאן. בערב יש מלא פעילות, הרבה מסעדות מכל הסוגים, הודיות טובות, איטלקית משובחת, "נייט מרקט" שכיף להסתובב ולאכול בו, הרבה בארים והתרחשויות.

באחד הערבים, התלבטנו בין שתי מסעדות הודיות. בחרנו באחת מהן. לידנו יושבת בחורה גרמניה חביבה. פתחנו בשיחה, מסתבר שהיא בכלל פולניה שחיה בגרמניה. בפרנקפורט. אמרנו, אה, יש לנו חבר שף בפרנקפוקט, בועז, מרים שם עסק בתחום המטבח הטבעוני. אה, אמרה, יש לי חבר טוב שגם מתעסק בזה. וואצאפ מהיר לבועז. "השותף שלי!" הוא ענה. מה הסיכוי??? מופלאה בעיני המקריות הזו. למחרת, כמו בכל מקום, לקחתי אופניים של בוקר, לסיור קצר בעיר. אז יש את סמטאות האקשן של התיירים, ויש את סמטאות הסלאמס, היכן שגרים כל אלה שעובדים בסמטאות האקשן. מה אגיד לכם, סמטאות צרצרות, כוכים בהם גרים אנשים, בקיום יומיומי סזיפי. לא כיף לראות. אלה החיים.

יש גם אטרקציות מחוץ לעיר, שמורות טבע וכאלה. ניסינו לרכב עם הקטנוע לאחת מהן, אבל הרוחות והמרחק הפכו את זה לחוויה לא נעימה. חוץ מזה, עוד מפל? עוד מערה שצריך לטפס אליה? ראינו כל כך הרבה בטיול הזה שנהיינו אדישים. אז הסתפקנו בגיחה להר הקופים, משקיף על העיר, עם מקדש, פעמוני תפילה, אינסוף מדרגות וערימות של קופים. אפשר לקנות דלי עם בננות לחלק לקופים ולהיזהר שהם לא יאכלו אותך בטעות.

זהו. מהואה הין המשכנו לקראבי. לקח לנו יומיים של התגלגלות בדרכים עד שהגענו למנוחה ולנחלה.

"פעם ראשונה שאני מרגישה בחופש", אומרת לי רונית.